בחינוך המונטסורי, הכיתות מחולקות למחזורים של שלוש שנים : 3-6 שנים, 6-9 שנים, 9-12 שנים וכן הלאה. מריה מונטסורי קבעה כי לכיתה התלת גילית יתרונות בולטים. קביעה זו, אושרה במחקרים רבים שנערכו בשנים מאוחרות יותר ונתמכה בזיהוי תקופות של התפתחות חברתית ותקופות רגישות דומות.
נמצא כי בכדי להוציא מן הכח אל הפועל, בצורה מיטבית, את היתרונות הרבים של הכיתה התלת גילית, חובה שיתקיימו שני תנאים בסיסיים:
האחד, נוגע להכשרת הצוותים. על הצוות החינוכי לעבור הכשרה מקיפה ומדוייקת העוסקת בעקרונות ואופני הניהול של הכיתה הרב גילית. המחקרים מראים כי כיתה תלת גילית שאינה מנוהלת כהלכה נוטה להפוך לכאוטית יותר מכיתה חד גילית ולהוביל להתמודדות גדולה יותר עם אתגרי אלימות ותחרותיות שלילית בין הילדים. כלומר, ללא יידע וניסיון רלוונטיים בניהול כיתה רב גילית, הרכב כיתה זה יכול להפוך לרועץ.
השני, נוגע להרכב הילדים בכיתה. כיתה תלת גילית חשוב שתכלול איזון מספרי בין 3 שכבות הגיל וכן, לפחות 10 ילדים בכל שכבת גיל. בהרכב מאוזן זה , הילדים נהנים הן מקבוצת השווים שלהם והן מאינטראקציה עם ילדים משכבות הגיל האחרות. כתוצאה מכך, התפתחותם מתמנפת באופנים מגוונים.
כיתה תלת גילית, הבנויה ומנוהלת כהלכה, יש בה כדי למנף את היתרונות הבאים:
- יכולתם של הילדים לשנות את המיצוב החברתי שלהם מידיי שנה - מחקרים מתחום הפסיכולוגיה החינוכית מראים באופן מובהק דבר אותו כולנו למדנו, ברמה כזו או אחרת, על בשרנו והוא, שהמיצוב החברתי של ילדים בתוך הכיתה משפיע באופן משמעותי על התפתחותם, על הדימוי העצמי שלהם ועל תחושת המסוגלות שלהם.
בכיתה רגילה, חד גילית, הילדים גדלים משנה לשנה באותה הכיתה, עם אותם החברים. הדבר מצמצם מאוד את אפשרותם לשנות את המיצוב החברתי שלהם. וכך קורה שמצחיקן הכיתה לרוב נשאר מצחיקן הכיתה, התלמיד הטוב לרוב נשאר התלמיד הטוב וכן הלאה.
בעבר, רובנו גדלנו במשך 8 שנים באותה הכיתה, עם אותם הילדים. במבנה זה, כוחות חברתיים רבים מקבעים את המיצוב החברתי של הילד.
לעומת זאת, בכיתה מונטסורית תלת גילית - בכל שנה שליש מילדי הכיתה עוברים אל התלתון הבוגר (אלה ילדי ג' העולים ל-ד') ושליש חדש נכנס, אלה ילדי א' החדשים . כלומר, מצד אחד הכיתה נשארת יציבה שכן שני שליש מילדי הכיתה אינם משתנים. אך מצד שני, כל המערך החברתי בכיתה משתנה – מה שמאפשר לילדים, מידיי שנה, לשנות את המיצוב החברתי שלהם. מאיר עיניים לראות עד כמה הילדים מנצלים את האפשרות הזו, משנים ומשתנים.
- פיתוח הגמישות האישיותית של הילדים - הכיתה התלת גילית בנויה כמו משפחה שבה אחים צעירים, אחים בוגרים ו"סנדוויצ'ים" באמצע. אך בשונה ממשפחה רגילה, שבה מיקומו של הילד נותר קבוע, הרי שבכיתה תלת גילית, בכל שנה, המעמד המשפחתי של הילדים משתנה - פעם הם הכי צעירים, פעם הם "סנדוויצ'ים" ופעם הם הבוגרים. ולאחר שהם הופכים לבוגרי התלתון הצעיר הם שוב חוזרים להיות צעירי המשפחה, עם המעבר שלהם לכיתה ד' (כיתה תלת גילית בהרכב של ד'-ו').
השינויים השנתיים הללו מפתחים אצל הילדים את הגמישות האישיותית שלהם ואת יכולתם להסתגל לשינויים. פיתוח שני אלה, מהווה תנאי הכרחי להתפתחותו של לומד עצמאי טוב לחיים, והתפתחות זו היא למעשה מטרת העל של החינוך המונטסורי.
- למידת עמיתים – ממחקרים עולה שילדים השוהים בקבוצות רב-גילאיות נוטים ללמד זה את זה ולרכוש מיומנויות מצפייה אחד בשני. עוד עולה כי ילדים אשר משתמשים בכישוריהם ללמד ילדים אחרים מפתחים ביטחון עצמי, הערכה עצמית, אחריות, כישורי מנהיגות ועוד.
- עידוד תחרות בריאה וממנפת ומיתון תחרות שלילית – מצד אחד, צעירי הכיתה שואפים להגיע לאותם ההישגים שאליהם מגיעים הבוגרים והדבר מעודד אותם ללמידה. מצד שני, הצעירים מודעים היטב לפער הגילאים שבינם לבין הבוגרים ולכן אינם חווים רגשות תסכול או קנאה.