מהן שעות פעילות בית הספר?
נוף ילדות פועל במתכונת של 5 ימים ארוכים – 7:30-16:30.
בימי שישי לא מתקיימים לימודים.
חשוב לשים לב כי מדובר ביום לימודים ארוך (בשונה מיום לימודים קצר שלאחריו צהרון). במהלך יום הלימודים מתקיימים שני מעגלי פעילות ומורי/ות הכיתה מלווים את הילדים לכל אורך היום.
האם בית הספר מפעיל הסעות?
אין הסעות מטעם בית הספר. ישנן שתי הסעות המאורגנות, באופן מלא, ע"י ההורים – הסעת נווה צדק והסעת תל אביב מרכז.
מעבר לכך, ההורים מביאים ומחזירים את הילדים באופן עצמאי.
מהיכן מגיעים הילדים הלומדים בנוף ילדות?
נוף ילדות הינו בית ספר על אזורי.
תלמידנו מגיעים ממגוון רשויות ביניהן - חולון, תל אביב, יפו, גבעתיים, רמת גן, אזור, בת ים, ראשון לציון.
האם ניתן להצטרף לנוף ילדות בכיתה ב'?
נוף ילדות קולט אליו ילדים הזכאים לעלות לכיתה א' בלבד.
בכל שנה נקלטים לבית הספר כ-30 ילדי א' חדשים.
בית הספר אינו קולט ילדים לכיתה ב' ואילך.
עיקר משאבינו ומרצנו בשנת הלימודים הראשונה (שכבת א') מופנים להשתלבות וללימוד של דרך העבודה העצמאית, הן ברמת ההתנהלות והן ברמה הדידקטית. למעשה, כל התשתית לעבודה עצמאית במרחב פתוח נבנית במהלך שנה זו. לכן, דילוג על שנה זו כמוהו כהקדמת בניית הקומה השנייה לבניית היסודות בבניין.
כמה ילדים יש בכל כיתה? מהו יחס המורים-תלמידים?
בכל כיתה ישנם עד 38 ילדים וילדות.
בתלתון הצעיר (א'-ג')– ישנם 3 מורים/ות בכל כיתה והיחס הוא מורה 1 על כל 12-13 ילדים.
בתלתון הבוגר (ד'-ו')– ישנם שני מורים בכל כיתה והיחס הוא מורה 1 על כל 18-19 ילדים.
בנוסף, חשוב לציין שהכיתות הן מאוד גדולות. שטחה של כל כיתה נע בין 120-150 מ"ר (!) וזאת, על מנת שתוכל להכיל את כלל עזרי הלימוד ולאפשר את התפתחות האינטלקט של הילדים תוך כדי תנועה במרחב.
האם ישנם מבחני קבלה לבית הספר?
במידה ומספר המועמדים לרישום עולה על מספר המקומות הפנויים באותה השנה, הקבלה לבית הספר מתבצעת באמצעות הגרלה (וללא מבחני קבלה). וזאת, למעט אחים של תלמידי בית הספר (הלומדים בבית הספר באותה השנה) המתקבלים לנוף ילדות ללא הגרלה.
מה הילדים אוכלים לאורך היום?
ארוחת הבוקר מסופקת ע"י בית הספר וכוללת מגוון ירקות, טחינה, לחם, חומוס, גבינה לבנה, סילאן ומרכיב יומי משתנה (חביתה/ ביצה קשה/ טונה/ גבינה צהובה/ קוטג'). הארוחה מוגשת כמזנון פתוח לכל אורך מעגל הפעילות הראשון. בכל פעם יכולים לשבת סביב שולחן האוכל מספר ילדים קבוע ובתום הארוחה כל אחד ואחת מהם חוזרים לפעילות במרחב הלמידה הפתוח. חשוב לציין כי הילדים הם אלה שמתפעלים את שולחן ארוחת הבוקר בעצמאות מלאה - חותכים את הירקות, ממלאים את הקערות, מנקים את השולחן ואת הכלים האישיים שלהם.
את ארוחת הצהריים הילדים מביאים מהבית ואנו מלמדים אותם להתנהל סביבה בעצמאות - כיצד לחמם במיקרוגל, לעמוד בזמנים וכו'
בשעה 15:30 – מוגשים פרי ובסקוויטים
כיצד הילדים מסתדרים חברתית בבית ספר על אזורי? האם המרחק משפיע חברתית?
בשונה ממערכת פרונטלית אשר בה, מטבע הדברים, לא מתאפשרת אינטראקציה חברתית במרבית יום הלימודים, מערכת חינוכית כשלנו בנויה במתכונת המעודדת אינטראקציה לאורך כל יום הלימודים – סביב שולחן ארוחת הבוקר, בלמידת עמיתים, בהקניות משותפות, בביצוע התורנויות השונות, בחצר ועוד ועוד. כלומר, ילדי נוף ילדות נהנים מ-9 שעות של תקשורת חברתית ביום.
לתפיסתנו, בהחלט די בכך. אך בפועל ילדי נוף ילדות נפגשים בתדירות גבוהה גם בשעות אחר הצהריים. כאשר, אחד ההורים אוסף את הילדים בסוף יום הלימודים וההורה האחר מגיע לאסוף את ילדו/תו בערב מבית החבר/ה.
וכך, ילדינו מרוויחים פעמיים – מצד אחד, הם נהנים מקהילת ילדים בית ספרית חזקה ומגובשת ומצד שני, יש להם את החברים באזור מגוריהם. שכן, בשעות אחר הצהריים הם משתתפים בחוגים ובתנועות הנוער יחד עם ילדים המתגוררים בסמוך אליהם.
מתי מתחילים ללמוד אנגלית? איך התחום נלמד?
החל משנת הלימודים הראשונה בבית הספר, ילדי א' לומדים 11 תחומי לימוד וביניהם, שפה, דקדוק, חשבון, גאומטריה, מדעים (זואולוגיה, בוטניקה, גאוגרפיה, אסטרונומיה), תנ"ך, אנגלית, אמנות, חינוך גופני, כישורי חיים וחושים.
תחום האנגלית נלמד, ככלל תחומי הלימוד, באמצעות 1-2 שיעורים פרונטליים חוויתיים בשבוע, בקבוצות קטנות. ולאחריהם, עבודה ותרגול במרחב הלמידה הפתוח, בעזרת העזרים והתרגילים המותאמים על המדפים, כולל עזרי לימוד שמיעתיים לתרגול השפה הדבורה.
שכבת א' – מתמקדת בלימוד השפה הדבורה ומשכבה ב' ואילך ישנה התמקדות גם בקריאה ובלימוד השפה הכתובה.
האם יש שימוש במחשבים?
בתלתון הצעיר (א'-ג') נעשה שימוש מועט בלבד במחשבים. בשנים אלה אנו מתמקדים בתחום המומחיות שלנו והוא – ללמד מונטסורי. כלומר, ללמד מיומנויות שהילדים אינם לומדים, באופן שיטתי, מחוץ לכיתתנו וביניהן – מיומנויות של בחירה, תכנון, תקשורת בינאישית מעמיקה, עצמאות ועוד. אנו זקוקים לכל הזמן העומד לרשותנו עם הילדים על מנת שנוכל לעשות זאת בצורה טובה ואיכותית.
עם המעבר אל התלתון הבוגר (ד-ו') נעשה שימוש נרחב יותר במחשבים, בפרט כאמצעי לעבודות חקר ומצגות.
מה עושים עם ילד שאינו רוצה ללמוד?
לפני הכל, חשוב להדגיש כי ילדים הם סקרנים וחקרנים מעצם טבעם. ילדים רוצים ללמוד. זו הנטיה הטבעית שלהם. לכן, בכל מצב שבו ילד נמנע מלמידה עלינו לעצור, להתבונן פנימה ולבחון היכן לא עשינו את תפקידנו כמדריכים בצורה מספיק מדוייקת. כך למשל, כשאנו מעבירים תכני לימוד הגבוהים מיכולתם של הילדים, אנו נחווה ילדים מתוסכלים הנמנעים מלמידה. לעומת זאת, כשנעביר תכני לימוד הנמוכים מיכולתם של הילדים, נחווה ילדים משועממים הנמנעים מלמידה. מצבים אלה מהווים סימן מעורר עבורנו לצורך דיוק הרמה הלימודית והתאמה אישית של קצב הלימוד. עם דיוק הקצב האישי נשוב ונראה ילדים סקרנים וחפצי למידה.
בנוסף, המרחב המונטסורי טומן בחובו שפע של גורמים מעוררי מוטיבציה ללמידה. נציין שלושה מתוכם:
הסביבה הלימודית -היא סביבה מגרה ומעשירה, עתירת עזרים מיוחדים המעוררים את סקרנותם של הילדים.
הרכב כיתתי תלת גילי – כל כיתה בנויה כמו משפחה עם אחים צעירים, ילדי סנדוויץ' ואחים בוגרים. הרכב זה מעודד את הילדים ללמידה. הצעירים נושאים עיניהם אל הבוגרים ושואפים לעסוק בעזרים ובתכני הלימוד שאותם הם לומדים.
למידת עמיתים - ילדים אוהבים, יותר מכל, ללמוד מילדים ומרחב הלמידה הפתוח שלנו מזמן למידת עמיתים תדירה.
האם יש מבחנים בבית הספר? כיצד הילדים יודעים להתמודד עם מבחנים לאחר המעבר לחטיבה?
המערכת החינוכית שלנו בנויה בצורה מהודקת ומדוייקת וככזו, היא מעגנת בתוכה מנגנוני מעקב ופיקוח רבים ומגוונים. מבחנים ומבדקים מהווים חלק ממנגנונים אלה. ילדי נוף ילדות משתתפים מידי שבוע במבדקים בתחום החשבון ומבצעים מבחני חתך תקופתיים בכל יתר תחומי הלימוד. יחד עם זאת, בבית ספרנו, מבחנים אלה אינם זוכים לאותו המשקל/המעמד שניתן להם במערכת הקונבנציונלית. מבחינת הצוות והילדים, המבחנים מהווים עוד כלי אחד, מיני רבים, להערכה.
כלי הערכה חשובים אחרים מתבססים על הקשר ההדוק בין כל ילד וילדה לבין המורה הישיר/ה שלהם, על קלסרי המעקב המדויקים של הצוותים, על בדיקת כל תרגילי המדף המוחשיים וכל דפי העבודה ועוד ועוד
האם יש תחרות?
בכל מקום שבו ישנה קבוצה של אנשים, מבוגרים או ילדים, ישנה גם תחרות. זהו מרכיב אנושי. לכן, החשוב הוא לא להימנע מתחרות אלא לייצר תחרות בריאה וממנפת. במערכות חינוך המתבססות על גורם מוטיבציוני חיצוני כמו ציונים, אנו חווים לרוב תחרות שלילית המלווה בתחושת תסכול.
לעומת זאת, במערכת מונטסורית הפועלת כהלכה, תהליכי הלמידה מאוד ברורים, מוחשיים ונובעים מהנעה פנימית. הילדים יודעים היטב מה נדרש מהם לעשות בכדי להגיע לאותה התוצאה שאליה הגיע ילד אחר.
כך למשל- כאשר תלמיד שכבה א' מסיים את רצף הקריאה - אנו עוצרים הכל, מצלצלים בפעמון וכולם מפרגנים במחיאות כפיים שכן, מדובר באבן דרך מאוד משמעותית. כמובן שכל ילדי א' האחרים, שטרם סיימו את רצף הקריאה, שואפים גם כן להגיע לאותו הישג ולאותו מעמד. אך, רגש תחרות זה אינו מתסכל אותם שכן הם יודעים בדיוק מה נדרש מהם לעשות- הם רואים בבהירות את העזרים והתרגילים/השידות שעליהם לבצע עד סיום הרצף. זוהי תחרות ממנפת, כזו שמעודדת לעשיה.
האם הכיתה התלת גילית מגבירה את התחרות?
המבנה התלת גילי ממתן מאוד את התחרות השלילית ואת רגשות התסכול המתלווים אליה ומעודד תחרות בריאה. כזו המעודדת לעשייה מתוך הנעה פנימית ורצון כן ללמידה.
הכיתה התלת גילית בנויה כמו משפחה - היא כוללת בתוכה אחים צעירים ואחים בוגרים. מצד אחד, הצעירים שואפים להגיע לאותם ההישגים שאליהם הגיעו הבוגרים והדבר מעודד אותם ללמידה. מצד שני, הצעירים מודעים היטב לפער הגילאים שביניהם ולכן הם אינם חווים רגשות תסכול או קנאה.